מחבר: אמיל חביבי
תאריך פרסום: 18 באוגוסט 1953
מקור: עיתון קול העם
תמלול/קידוד/הגהה: גל י.
ניסיון להקים מפלגת "הרחקת התושבים הערביים מישראל", נעשה בימים אלה ע"י הבישוף חכים, אל-הווארי ועורך הדין קוסא, בהשתתפות פעילה של שגרירי ארה"ב ובריטניה.
"הארץ" מוסר, כי בפגישה שנערכה בשבוע שעבר בערבה, בהשתתפות הבישוף חכים, מחמד-נימר-אל-הווארי ואליאס קוסא, ובנוכחות שגרירי ארה"ב ובריטניה, הוכרז על "הקמת" מפלגה "לאומית ערבית, שלא יהיה לה כל קשר עם מפלגה יהודית כלשהי". בראש "המפלגה, כביכול, עתיד לעמוד "הבישוף חכים, מנהיג ערביי ישראל".
לאחר סיום הפגישה הרשמית, נערך בדלתיים סגורות ראיון בין המארגנים לבין שגרירי ארה"ב ובריטניה, בה נשא אליאס קוסא נאום הסתה תיאטרלי, גדוש קנאות לאומנית ונסיון להטעות את המאזינים להאמין כי מדיניות הדיכוי הלאומי בישראל הנה מדיניות "היהודים" ככלל.
בגיליון מאוחר יותר של עיתון "הארץ", הופיעה ידיעה ממקור אמריקאי בה נאמר כי: — מעתון הפרו-אימפריאליסטי "ניו יורק הרלד טריביון" פרסם מאמר מאת אותו אליאס קוסא בו נקראות ארה"ב להתערב ולהוות לחץ על ממשלת ישראל למען תסכים להרחקת התושבים הערביים שנשארו בישראל מן המדינה, לאחר החלפת רכושם ברכוש היהודים בארצות ערב.
במאמר ראשי ב"הארץ" המגיב על ניסיון נפל זה של הקמת מה שקרוי "המפלגה הלאומית הערבית" נאמר בין היתר כי — לולא היו "מנהיגים" אלה בטוחים שממשלת ישראל תעלים עינה מנאומי ההסתה הריקים שלהם, אין ספק שלא היו מעיזים להשמיעם. מסתבר שהשלטונות מוכנים להתעלם מכל אלה מתוך תקווה קלושה שמא תצליח קבוצה לאומנית זו "לשים קץ לשלטון הקומוניסטים בקרב הציבוריות הערבית"...
ברור, שיש לראות את ההתפתחויות האחרונות הללו לאור מה שהתרחש לאחרונה באיזור המזרח התיכון. מאז בקורו של ספסר המלחמה, ג'. פוסטר דאלס בארצנו ובארצות השכנות, גברו הסכסוכים בגבולות ויחד אתם — קולות "הנכבדים" בין האוכלוסיה הערבית הדורשים את הרחקת הערבים מישראל. בנסיבות הללו אורגנה הפרובוקציה השפלה נגד תושבי כפר טירה, ועוד. אנו עדים למזימה נרחבת הנרקמת נגד תושבי ארצנו היהודיים והערביים כאחד, שמחזיק החוטים שלה הוא לא אחר אלא — ג'ון פוסטר דאלס. דאלס מחפש אחר מקומות חדשים לשפיכות דמים, והוא פונה עתה למזרח התיכון.
התעמולה להרחקת ערביי ישראל, — בה לוקחים הבל שותפי דאלס היהודיים והערביים גם יחד בצוותה עם שגרירי ארה"ב ובריטניה — מהווה חוליה חשובה בשלשלת מזימה זו. הרחקת ערביי ישראל תגביר את המחלוקת והאנטגוניזם בין ישראל וארצות ערב. וזהו בדיוק חפצם של הספסרים בדם יהודים וערבים.
ברור לעין כל, כי מזימה זו אינה מכוונת נגד המיעוט הערבי בישראל בלבד, אלא באותה מידה גם נגד המוני העם היהודי. בהכרזותיהם הפרובוקטיביות מנסים מנהיגים לאומניים אלה להצדיק את ההפליה הלאומית, לתארה כמדיניות כלל יהודית, למען הרחקת התושבים הערביים מישראל והסתתם לשפיכת דמים מחודשת.
הבישוף חכים ומחמד נמר אל-הווארי ואליאס קוסא התפרסמו בשנת 1948, בקריאתם לעם הערבי לעזוב את ארצו. הם עשו זאת בהתאם לתוכנית שנרקמה בוואשינגטון ולונדון. כיום, כאשר הם חוזרים ומשננים סיסמה ישנה זאת, חולמים הם על טבח יהודי ערבי מחודש.
הם קוראים "לקנאים לאומיים" ומופיעים כלאומניים מובהקים בידיעתה המלאה של הממשלה הנוכחית, בדיוק כפי שעשו המנהיגים הערבים הבוגדים בשנת 1948.
אך שנת 1953 אינה שנת 1948. כיום ידוע גם ידוע לכל, כי מחמד אל-הווארי (הלאומני הקנאי) היה משתף פעולה עם אליהו ששון, שפאוזי קאוקג'י מפקד הקרבות היום עושה דברו של יהושע פלמון, (היועץ לענייני הערבים במשרד הממשלה), וכי הבישוף חכים הוא שגרם לבריכת המוני ערבים מבתיהם וכפריהם וכיום חזר בכדי להרחיק את מי שנשאר. להרחיק — ולהסית נגד היהודים ומדינת ישראל בכללה.
עתה אי-אפשר עוד לרמות את המוני העם הערבי שהיו קורבנות האסון שהביא עליו מדיניות הבוגדים הלאומנים הקנאים. עתה יודעים ההמונים הערבים שדרך ההצלה עבורם כמו גם עבור ההמונים היהודיים היא — הגנת השלום והגברת האחווה היהודית-הערבית. יד ביד עם ההמונים היהודים, ילחמו ההמונים הערבים נגד מזימות משרתי אימפריאליסטים הערביים והיהודיים כאחד.
כיום תולים ההמונים הערבים את תקוותיהם במפלגה הקומוניסטית ובחבריה אשר הוכיחו את ישרם ונאמנותם כלפי דרישותיהם הצודקות, והנם היחידים המדריכים אותם בדרך הנכונה.
ההמונים הערבים יכשילו כל מזימה שפלה המכוונת להגברת השנאה הלאומית בין הערבים והיהודים. בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ישאו המוני התושבים הערבים ברמה יותר מאי-פעם בעבר את סיסמת האחווה היהודית-הערבית, תוך מאבק נגד הדיכוי הלאומי ולמען להשאר במולדת אבותיהם.
המוני העם לא יתנו לעולם למספסרים בדם להרים את קולם מחדש. תושבי ישראל הערביים יעמדו כחומה בצורה ולא יתנו לפצל ולפזר מחדש את משפחותיהם, נשותיהם וילדיהם. מול מזימת הלאומנות הערבית תתגבר ותחושל חזית האחווה היהודית-הערבית, חזית המאבק המשותף לשלום, עצמאות ולחיים מאושרים במולדת.